top of page
  • sharoncarm

הצורך בכוח

כשאני כותבת הצורך ב"כוח" אני לא מתכוונת ל"צורך" לכפות את הצרכים שלי על אחרים (power over),

אני מתכוונת לצורך בכוח כפשוטו.



ממש קשה לתפוש את הצורך הזה ללא לבצע הערכה כלפיו (זה רע, זה טוב, זה הכרחי, זו הבעיה של האנושות ורק אם נתגבר עליה…). בדיוק בגלל זה רוצה שננסה להבין מה זה הצורך הזה.


אני חושבת שלאופן שבו אנחנו מבינות את הצורך בכוח יש השפעה מכרעת על ה-כ-ל. אם אני מאמינה לנרטיב דומיננטי שבו לבני אדם יש צורך (או יצר) להרע ולשלוט - וצריך לרסן אותו כדי ליצור חברה ותרבות "מתקדמת", אני אצור במעשי עולם שונה לחלוטין מאשר אם יש לי אמונות הפוכות ביחס לצורך בכוח.


כל הצרכים הם למעשה ביטויים של החיים שבתוכנו, והם אלו שמניעים אותנו לחפש ולהזין ולטפח את חיינו. לכל אחד מהם גוון יחודי ותפקיד בתוך המארג האנושי. יצרתי את הפוסטים האלה כדי להתחקות אחרי החשיבות של כל צורך לקיומנו האישי והמשותף. עם ההנחה הזו אני ניגשת גם לבחון את הצורך בכוח. מה יכולה להיות הסיבה חפצת החיים שבשמה יש לנו צורך כזה?


הצורך בכוח הוא לתחושתי הצורך המגונה ביותר בחברה שלנו (אולי חוץ מהצורך בתשומת לב ובהערכה). וזה מעניין לתהות יחד למה הוא כל כך מגונה אם אנחנו חיים בתוך חברה שהמבנה שלה מבוסס שליטה? אשמח מאוד לשמוע מה אתן חושבות בעניין.


הפעם אני ניגשת למלאכה של הכתיבה ביראת כבוד. אני מזהה את העיסוק בשאלות של מהו כוח? ואיך נשתמש בו? שאלות *חיוניות* וקריטיות להמשך קיומנו העתידי המוטל בספק. אם נוכל להתחבר לנרטיב אחר, ולספר סיפור אודותינו שלא מתחזק את מבנה השליטה הנוכחי, יהיה בזה כוח עצום לחולל תנועה אחרת לעבר חברה אנושים המבוססת על שיתוף פעולה ואמון ("כוח עם" power with).


---


הצורך בכוח הוא לתחושתי הצורך המגונה ביותר בחברה שלנו. אני חושבת שזה בגלל הצורך הזה כל כך מקושר לשליטה ולדיכוי, ושקשה לנו מאוד להפריד ביניהם. ההגדרה שלי לכוח לקוחה ממיקי קשתן: "כוח הוא היכולת (או המסוגלות) להניע משאבים כדי להיענות לצרכים".

אם כך, כוח הוא צורך יסודי שלנו כי בלעדיו אף צורך אחר שלנו לא היה יכול להיענות והיינו מתים. הדוגמא שהיא נותנת היא שאפילו לתינוקות יש כוח - הבכי והצחוק שלהם מניעים את המבוגרים להיענות לצרכיהם. אני אוהבת את ההגדרה הזו בדיוק בגלל הנייטרליות שלה. היא מבחינה בין הצורך עצמו לבין *איך* נשתמש בו. העובדה שקיימת בי המסוגלות להניע משאבים כדי להיענות לצרכים (והכוונה כאן למשאבים במובן הרחב ביותר של המילה - כולל זמן, אנשים, מעמד וכו'), עוד לא אומרת איך *אבחר* להשתמש בכוח שלי. האם אבחר להשתמש בו בכדי לענות על צרכים שכמה שיותר אנשים או האם אבחר להשתמש בו על חשבון אחרים?


היחס שלנו לכוח דרמטי בעיני כי אני סבורה שלאופן שבו אנחנו מבינות את הצורך בכוח יש השפעה מכרעת על כל מה שאנחנו עושות. במילותיו היפות של מרתין לות'ר קינג: "כוח הוא היכולת (או המסוגלות) להשיג מטרה ולהשפיע על שינוי" (power is the ability to achieve purpose and affect change). ואז נשאלת השאלה - מהי המטרה? מהי תכלית השינוי הרצוי?


לראות את היחס שלנו לכוח כתוצר של המערכות החברתיות שנולדנו לתוכן יכול לשפוך אור על כמה מ"האמיתות" שמעצבות את חיינו ולאפשר להטיל בהם ספק. כך למשל אני יכולה לראות קשר ישיר בין: לבני אדם יש יצר הרע ← צריך לרסן היצרים של בני האדם כדי ליצור חברה מתקדמת ← כוח הוא רע ומסוכן כי באמצעותו אנשים יוכלו לממש את יצריהם האלימים ← דינמיקה אנושית של שולטים ונשלטים שמשחזרת את עצמה שוב ושוב דרך מאבק ומלחמות, ובה כשהנשלטים הופכים לשולטים הם עושים בדיוק את אותו הדבר שנעשה להם.


או בדוגמא חיה: השאיפה ל"מנהיג חזק" (שאני מזהה אותה גם בתוכי), או הסלידה וחוסר האמון במנהיגות בכלל (שאני מזהה גם אותה בתוכי), שניהם מזינים את חברת השליטה שאנחנו חיים בתוכה. כך, במקום לספק תמיכה ליכולתנו לשתף פעולה אנחנו עסוקים בלהוריד אחד לשניה את הראש.


למה אני מתכוונת שאני כותבת "תמיכה"?

*תמיכה לכל אחד ואחת לראות את עצמם כבעלי כוח ולהשתמש בכוח שלהם למענה על כמה שיותר צרכים של כמה שיותר אנשים ("כוח-עם", power with) - וזה אומר לתמוך בא.נשים להשתחרר מדפוסים ואמונות עמוקות לגבי החוסר האונים שלהם, ולראות את הצרכים שלהם ושל אחרים כיפהפים, שווים, וקשורים זה בזה. תמיכה למצוא את הכוח הפנימי שלנו - שככל יש לנו פחות נגישות לכוח חיצוני - כך אנחנו זקוקים לו יותר כדי להתמודד עם סמכות וכוח שמופעל עלינו.


*תמיכה לא.נשים שיש להם כוח, שבמובנים מסוימים זה גם כולנו (ועל אחת כמה וכמה אנשים עם כוח מוסדי או רוחני) תמיכה לזהות איך להשתמש בכוח הזה כשירות לכולםן, תמיכה לראות את ההשפעות של המעשים שלי, להזמין משוב וללמוד לשמוע מעבר לשמוע לביקורת ולשיפוטים על אף הקושי. ותמיכה להתמודד עם הבדידות של הנשיאה באחריות (ולעיתים קרובות עם חווית "כפיות הטובה" הכרוכה בזה) ועדיין לשמור על לב פתוח.


אם נוכל להתחבר לנרטיב אחר לגבי כוח, ולספר סיפור אודותינו שלא מתחזק את מבנה השליטה הנוכחי, יהיה בזה כוח עצום לחולל תנועה אחרת לעבר חברה אנושית המבוססת על שיתוף פעולה ואמון ("כוח-עם"). הנרטיב הזה מתבסס על כמה הנחות מוצא אחרות לגבי א.נשים וכוח כמו: לבני אדם יש את היכולת והמסוגלות לחמול בדיוק באותה מידה כמו לפגוע← אנשים נהנים לתת כשזה מבחירה← אנשים זקוקים זה לזה כדי לתת מענה לצרכיהם← א.נשים יכולים למצוא פתרונות יצירתיים שלוקחים בחשבון את כולםן דרך דיאלוג אמפתי גם כאשר ישנם מחלוקות, שׁוֹנוּת, ומשאבים מוגבלים← כולנו פצועים ע"י מבנה השליטה הנוכחי ונושאים בגופנו ובנפשנו את טראומת המחסור, הנפרדות וחוסר האונים וזקוקים לתמיכה, חמלה ואמונה כדי לחזור לכוחנו.


תודה ל Yair Kama ולאודי לישא על התזכורת המשמעותית לזה שאנחנו תמיד מחפשים דרך (=אסטרטגיה) לתת מענה על הצרכים שלנו. כך גם עם הצורך בכוח, שהמערכות הנוכחיות מותירות לנו פירורים ממנו, רק כדי שלא נרעב מספיק כדי לשנות את המבנה עצמו:

כוח (פורמאלי או לא פורמאלי) יכול לשמש אמצעי לתת מענה על שלל צרכים אנושים יפהפיים - בהערכה, במשמעות, במסוגלות ובאתגר, בנראות, בנתינה. כאשר משתמשים בו כדיי ליישם כוח-על אחרים (שזה מה שקורה לרוב), הצרכים האלה כמעט ולא נענים באמת. נדמה לי שמעמד, סטטוס, כסף וצריכה - הם תחליפים עלובים למענה על הצורך בכוח וכל הצרכים היפהפיים הנוספים שהוא יכול לאפשר גישה אליהם. והמפסידים הם כולנו (והטבע בכללו גם).



מסיימת במילותיה של מיקי קשתן, שחֲלוֹמָהּ-חלומי

My dream in this area is that we provide a radically different legacy and understanding of power and collaboration to future generations than what we have received


20 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page