top of page
  • sharoncarm

האם תקשורת מקרבת ו'אי-אלימות' זה אותו דבר? (חלק א')

עודכן: 14 באפר׳ 2021

כבר תקופה ארוכה שאני מסתובבת עם מחשבות לגבי הקשר בין החיים שאני מבקשת לחיות (חיים של שחרור אישי וחברתי) לבין העיסוק האינטנסיבי שלי בתקשורת מקרבת. ככל שאני מעמיקה בעולם האי-אלימות, שממנו נובעת התקשורת המקרבת, הקשר הולך ומתגלה לי. המאמר הזה נולד מתוך המחשבות הללו.


עולם שלם של מחקר על העבר שלנו גילה לי, של"אי-אלימות" יש שורשים עמוקים הנטועים בהיסטוריה של האנושות, החל מראשית הציוויליזציה[1] (טרום-פטריארכיה) וכלה בשאלות של מחאה והתאגדות לשינוי חברתי במאה האחרונה – דוגמת מרתין לותר קינג ומהטמה גאנדי. המושג Nonviolence ("אי-אלימות") הוא ניסיון לתפוש מילה רב-ממדית שתכיל בתוכה תפישת עולם, איכות של הוויה ואופני פעולה שיונקים מהרוח ההינדואיסטית-בודהיסטית (שמקבילה שלה קיימת למעשה בכל הדתות), שלפיה בכל היצורים החיים יש ניצוץ רוחני/אלוהי, ולכן לפגוע באדם אחר משמעו לפגוע בעצמך. במקור, בסנסקריט, גאנדי נהג להשתמש בשתי מילים - אהימסה (Ahimsa) וסאטיגרהה (Satyagraha), שמתארות מחויבות עמוקה לאמת ולאהבה[2].



כיוון שבעיני יש חשיבות אדירה ליצור המשגות שיסייעו לנו להבין יחד למה אנחנו מתכוונות כשאנחנו אומרות "אי-אלימות", אני מהרהרת כבר זמן-מה כיצד להגדיר מה אי-אלימות בעצם אומרת. בניסיון לחפש הגדרה משלי הגעתי ל"הרחבה מתמדת של היכולת הפנימית שלנו לחמלה כלפי עצמנו וכלפי אחרים, ונקיטת פעולות שמכוונות לשרת את החיים". ואז, במאי האחרון, מיקי קשתן, שהיא בשבילי מורה ושותפה, פרסמה הגדרה נוספת שמהדהדת לי מאוד, כיוון שהיא מצליחה לתפוס בעיניי את רוחב היריעה הרוחני שכל-כך חשוב לי להביא לעברית:


"אי-אלימות היא דרך חיים והוויה של התכוונות להשלבה (אינטגרציה) של אהבה, אמת ואומץ - במחשבה, במילה ובמעשה. התכוונות זו נכונה הן ליחידים והן לפעולות קולקטיביות, שייעודם לתמוך במה שמשרת את החיים ולאתגר מה שלא משרת את החיים לשנות את עצמו כך, שמשפחת האדם תוכל לשוב להיות בתואם עם החיים."[4]

ההגדרה הזו סייעה לי לענות על השאלה הגדולה – למה אני מתרגלת ומלמדת תקשורת מקרבת? ממש כפי שהתרגול הבסיסי של השפה הוא לשאול – מה הצרכים שלנו מאחורי האסטרטגיה שבה אנחנו בוחרים, אני מוצאת את ההבנה, שתקשורת מקרבת היא אסטרטגיה, חיונית בשבילי כדי להבין באילו דרכים אני מביאה את השפה והתפישה הזו לעולם ומדוע א.נשים ומנחים שונים מתרגלים ומלמדים תקשורת מקרבת מתוך צרכים שונים.


הנה למשל כמה דוגמאות:


תקשורת מקרבת יכולה להיות דרך מופלאה להעצמה אישית וללקיחת אחריות על חיי ובכך לתת מענה לצרכים ענקיים שלנו כמו בחירה ועוצמה;


היא יכולה להיות דרך לגבש תפישת עולם וצורת התבוננות ופרשנות לחיים ולמניעים לפעולות האנושיות וכך לתת מענה לצרכים שלנו בהבנה ובמשמעות;


והיא יכולה להיות דרך שמאפשרת לנו להחזיק את הצרכים של כולם באכפתיות וכך לתת מענה לצרכים שלנו באינטגרציה, שלום והרמוניה.


לא מדובר כאן בגישות נפרדות. בעיניי הדרכים השונות קשורות זו בזו באופן בלתי ניתן להפרדה, ויחד עם זה אני חושבת, שההמשגות יכולות לאפשר לנו לראות ולתת מילים לדגשים השונים שאנשים בוחרים לתת כאשר הם משתמשים בתקשורת מקרבת או חולקים תקשורת מקרבת עם אחרים.


בשבילי תקשורת מקרבת היא שפה שמאפשרת לתרגל מודעות לחיים של אי-אלימות ובכך לתת מענה לצרכים עמוקים שלי ובראשם תרומה, אכפתיות, משמעות ואפקטיביות. כבר בתרגום מאנגלית "Nonviolent Communication" לעברית, "תקשורת מקרבת", אפשר אולי לראות מדוע חלק מהאנשים לא מזהים את הקשר שבין הדברים. אולי תקשורת "לא-אלימה" היא שם אטרקטיבי פחות מ"מקרבת", כיוון שהיא מתמקדת ב-"מה לא", בעוד שהבחירה לתרגם ל"מקרבת" מדגישה את "מה כן". ובכל זאת, אני חשה שאיזו מהות עמוקה הולכת לאיבוד בתרגום, ואולי גם בגלל זה, תקשורת מקרבת נתפשת במקומות רבים בישראל בעיקר ככלי לשיפור יחסים אישיים ובין-אישיים ולא מעבר לזה[5].


למיטב הבנתי, וחפרתי בנושא הזה הרבה, מרשאל ביקש ליצור את התקשורת המקרבת בהמשך ובהתייחס לשורשי ה"אי-אלימות"[6]. מרשאל האיר את המשמעות העצומה שיש לשימוש בשפה השיפוטית (ה"תנית"/הפטריארכלית) בעיצוב המודעות שלנו: השפה שבה אנו משתמשים מתעצבת על-ידי צורת החשיבה, וחוזר חלילה. הוא גרס, כי דיאלוג שבמרכזו נמצאים צרכים ובקשות (הן בתוכנו פנימה והן בינינו לבין אחרים), הוא דרך מרכזית לחיות אי-אלימות הלכה למעשה.

כפי שאני מבינה אותו, הוא קיווה שיהיה בכוחה של התמרת המודעות דרך השפה לחולל שינוי מהותי במבנה השליטה הפטריארכלי שהוטמע בנו במהלך 7,000 השנים האחרונות (לערך), ולהשתחרר מהאמונות וההתנהגויות שעל ברכיהן התחנכנו דורות על גבי דורות: שאין מספיק לכולם, שזה או אנחנו או אחרים, ושהפעלת כוח (על אחרים וגם על עצמנו) היא הדרך היחידה שבאמצעותה יש סיכוי שצרכינו יוכלו להיענות.


כולנו נולדנו לתוך כבלי הפטריארכיה, שמחלישים אותנו, מפרידים בינינו ואוזקים אותנו לפחוד משינוי וממחסור. כשאני מתרגלת ומלמדת תקשורת מקרבת בהתמדה נחושה, אני עושה זאת כיוון שאני רוצה בשחרור (liberation).

אני רוצה להיות חופשייה: חופשיה לסמוך על החיים.


חופשיה לחיות בחיבור לאנרגיית החיים שלי: להרגיש את הכוח שלי ולראות את היופי שבזה, לעודד אחרים להתחבר לאנרגיית החיים שלהם, ולסמוך על הידיעה שכוחם של אנשים משמש לטובתנו המשותפת.


חופשיה להיות בנוכחות בכל רגע ורגע, ובפתיחות לכל מנעד הרגשות שאני חווה, שיעשו בתוכי את מה שהם באו לעשות וימשיכו לנוע הלאה.


חופשיה לבחור לאן לכוון את תשומת-הלב שלי וכך לחוש את החרות הנובעת מראיית היש.


חופשיה לראות את תלות-הגומלין – שכולנו קשורים אלה באלה, ושכל מה שיש לי בחיי הוא תוצאה של אותו המארג, וחופשיה לחיות את האיכות של הכרת-התודה המתלווה למודעות הזו.


חופשיה לחיות בזרימה עם החיים: עם הטבע ועם בני ובנות-האדם שסביבי: לבקש מה שאני כמהה לו, לחגוג כשזה נענה, להתעצב כשלא, מבלי להאשים או להיתקע, ואז להתעשת במהירות האפשרית ולחפש משאבים אחרים.


חופשיה לתת בנדיבות מה שיש ביכולתי לתת, ולקבל בפשטות מה שאני זקוקה לו.


חופשיה לעקוב אחר הלב שלי, לקום בבוקר לתת את מתנותי ולעשות את מה שבעיניי תורם לחיים.


חופשיה להקל על הסבל ולהשקיע אנרגיית חיים אוהבת בלשנות את מה שאינו תורם לחיים בעיני; חופשיה לעשות עבודת טרנספורמציה בתוכי ומחוצה אלי – להתמיר אלימות לְרַכּוּת.


חופשיה לשוב לאמון בחיים.


ככל שארצה לחיות את השחרור הזה ביותר ויותר היבטים מחיי – כך אתחכך יותר במערכות החברתיות שמפעילות עליי מגוון סוגים של דיכוי ומקשות עליי לעשות כן. אי אפשר להשתחרר לבד מחוסר-האונים, הנפרדות והמחסור. כן, אפשר לחוות את טעמו של החופש הזה ללא קשר לנסיבות.

רבים בהיסטוריה וביניהם ויקטור פרנקל ואתי הילסום, שתיעדו את תהליך ההתעוררות לַבחירה שיש בידיהם כיצד להגיב לנסיבות החיים הקשות ביותר, נתנו לנו את המתנת הידיעה שאפשר. ובו בזמן, אותן נסיבות ממש הגבילו אותם כמעט לחלוטין מלחיות בחופשיות; ובוודאי שבתנאים שכאלה, מעטים הם בני-האדם שהיה בכוחם לבחור כך.


ילדות שהתעצבה בתוך מבנה משפחתי פטריארכלי והבניות מגדריות, שעודדו אותנו לבטא או להשתדל להכחיד חלקים מתוכנו, יקשו עלינו מאוד להיות עצמנו במלואנו ולפתח אפשרות להיות בני ובנות-אדם אינטגרטיביים שמסוגלים להתמודד עם כאבי החיים מבלי לפעול בתוקפנות – כלפי עצמנו וכלפי אחרים;

חיים בתוך תרבות של "צדק מעניש", שבה בכל פעם שמישהי עושה משהו שלא עונה על צרכים של אדם אחר – המשמעות היא שאותה מישהי בוודאות טועה/לא-בסדר/רעה ועל-כן עליה להיענש: להרגיש בושה, אשמה, פחד, ובעיקר עליה לחדול, יקשו עלינו מאוד לפתח חמלה כלפי עצמנו וכלפי אחרים, שלא לדבר על לחוות את שלוות הנפש שמתלווה לקבלת הדברים כפי שהם כרגע.


חיים בתוך מערכת כלכלית המבוססת על רווח, ועקת קיום כלכלי יקשו עלינו לקום בבוקר ולהתמסר לעשייה של מה שהלב שלנו יודע שתורם לחיים;


נרצה או לא, השחרור שלנו כרוך אלו באלו[7].





 

[1] מאוד ממליצה לקרוא בהקשר זה את "הגביע והלהב" של ריאן אייזלר, ואת המאמר "From Obedience and Shame to Freedom and Belonging: Transforming Patriarchal Paradigms of Child-Rearing in the Age of Global Warming של מיקי קשתן במאמר זה ישנן הפניות לכמה ספרי היסטוריה מרתקים שעוסקים בצורת החיים של חברות-שלום מטריארכליות וילידיות. [2] “Satyagraha means ‘holding to the truth in every situation’. This is ahimsa, which is more than just the absence of violence; it is intense love.” (Easwaran, Gandhi the Man, p.53) [4] "Nonviolence is a way of being and living that orients, in thought, word, and deed, towards integrating love, truth, and courage in individual and collective action aimed at preserving what serves life and at challenging what doesn’t to transform itself so the human family can realign with life" (Is nonviolent use of force an oxymoron? Medium magazine)

[5] חשוב לי לסייג את שכתבתי כיוון שאני לא בטוחה שגם בעולם, במקומות שבהם Nonviolent Communication היא המושג הרווח, תקשורת מקרבת נתפשת מהותית אחרת... מה גם שמרשאל עצמו נקט לא-פעם ואף קיבל ברצון את המושג Compassionate Communication, וזאת מאותה סיבה שבעטיה נבחר המושג בעברית, לצד תקשורת לא-אלימה, והיא – להקל על הציבור להתקרב לנושא.

[6] "If I use Nonviolent Communication to liberate people to be less depressed, to get along better with their family, but do not teach them, at the same time, to use their energy to rapidly transform systems in the world, then I am part of the problem. I am essentially calming people down, making them happier to live in the systems as they are, so I am using NVC as a narcotic". (Marshall B. Rosenberg) "In the last year I have become increasingly concerned about how much we have been focusing upon intra-personal and interpersonal conflict and how little we have been focusing on organizational and social change. As Russell Jacoby has written, “Nothing maintains the current arrangement of power more effectively than an approach that ignores the current arrangement of power - and that focuses attention instead on how you feel about yourself” (Marshall B. Rosenberg, CNVC newsletter released in 2000) [7] “Liberation is the undoing of the effects and the elimination of the causes of every kind of social oppression so that the human family may become a viable and regenerative presence in the earth/life community”. (Erica Sherover-Marcuse)

"שחרור הוא ביטול ההשפעות כל סוגי של הדיכוי החברתי וחיסול הגורמים והסיבות לקיומו כך שמשפחת בני-האדם תוכל להיעשות לאורגניזם בר-קיימא ומתחדש בקהילת החיים כולם".

53 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page